אלישע נ' חברת טאטאמי טאו ביסטרו בר יפני בע"מ ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה מטעם נתבעת מס' 3 (להלן "המבקשת") להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן נגדה ביום 29.4.10, ובקשה לביטול פסק הדין הנ"ל.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, נחה דעתי כי דין שתי הבקשות להדחות.

3.הבקשה להארכת מועד אינה מגלה כל טעם מיוחד לשיהוי הרב בהגשתה, גם בשים לב למועד ידיעת המבקשת על קיום פסק הדין כמצוין בתגובת המשיב, ודי בכך בכדי להביא לדחייתה.

4.לאור המסקנה שפירטתי לעיל, יכולתי לפטור את עצמי מלהתייחס לבקשה לביטול פסק הדין, אולם ראיתי לנכון לציין כי מבדיקה במערכת בית המשפט התברר כי פרוטוקול הדיון מיום 15.4.10 הומצא למבקשת ביום 25.4.10 באמצעות מר משה עטיה אשר חתימתו מתנוססת על אישור המסירה, ועובדה זו משמיטה את הקרקע מתחת לטענותיה של המבקשת בדבר אי ידיעתה על הדיון שהתקיים ביום 29.4.10, ומלמדת על הדרך שבה היא ממשיכה לנקוט במסגרת הליך זה להצדקת מחדליה, דרך שיש בה פגיעה בקיום הליך משפטי תקין. ראויים לציטוט בעניין זה דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל ואח', תק-על 2005(2), 3004 ,עמ' 3005, שלפיהם אמרה:

"זכות הגישה לערכאות מותנית איפוא, בקיום חובות בסיסיות של בעל הדין לקיים הליך שיפוטי תקין. בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט חרף זאת. בתוך כך, על מבקש ביטול פסק להצביע על קיום אינטרס לגיטימי בביטולו. עליו להראות לא רק סיכוי טוב לזכות בתביעה אלא גם כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא נהג בדרך העלולה לסכלו. כנגד הזכות החוקתית לפנות לערכאות, עומדת חובתו של בעל דין לקבל על עצמו את עולם של סדרי הדין ושל צווי בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעל הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט להגנה על אינטרס הציבור כולו."

5.לאור האמור לעיל, ומכל הנימוקים שהועלו בתגובת המשיב, הנני דוחה את הבקשה להארכת מועד, וכפועל יוצא מכך את הבקשה לביטול פסק הדין.

ניתנה היום, ט' אדר א תשע"א, 13 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.